אמות המידה של האמת הן גישות בהן ניתן להבחין בין ידע העולה בקנה אחד לנושא ובין טעות. פילוסופים מימי קדם ביקשו לפתח תיאוריה של ידע שתבדיל אותה באמיתות מוחלטת, לא תביא לסתירות ולא תוביל למסקנות שווא בתהליך ניתוח האובייקט הנחקר. אפילו המדענים הקדומים פרמנידס, אפלטון, רנה דקארט, ואז התיאולוג האוגוסטיני מימי הביניים פיתחו את תורת הטבע המולד של שיפוטים ומושגים אמיתיים. אם כבר מדברים על ידע, הם חיפשו סימנים לקביעת האובייקטיביות והדיוק בניתוח התכונות, התכונות והמהות של הנושאים שנחקרו. לכן קריטריוני האמת הם המדד איתו תוכלו לאמת את האמת האובייקטיבית של הידע.
תפקיד התרגול
מדענים קדומים הציעו לאמת את אמיתות המחקר הלכה למעשה, שכן ניתן לשקול גישה דומה במנותק מחשיבה סובייקטיבית ומגורמים טבעיים שאינם קשורים לאובייקט הנחקר. קריטריוני אמת, כמו קוגניציה באמצעות ניסיון, אישרו כי אדם משפיע באופן פעיל ותכלית על המציאות האובייקטיבית תוך כדי לימודו. בתהליך התרגול, אדם או קבוצה יוצרים תרבות או "טבע שני" תוך שימוש בצורות כה הכרה כמו ניסוי מדעי וייצור חומרי, פעילות טכנית וחברתית.
ניסיון אישי הוא עבור האדם מקור ידע וכוח המניע אותו, מכיוון שבזכות קריטריון זה ניתן לא רק לקבוע את הבעיה, אלא גם לגלות צדדים ותכונות חדשים של הנושא או התופעה הנלמדת. עם זאת, בדיקת ידע בפועל אינה פעולה חד פעמית, אלא הופכת לתהליך שנוי במחלוקת וממושך. לכן, על מנת לחשוף את האמת, נדרש להחיל קריטריונים אחרים של אמת, אשר ישלימו את אמיתות המידע המתקבל בתהליך ההכרה.
קריטריונים חיצוניים
בנוסף לתרגול, שכונה ביצירות פילוסופים של המאה ה -19 "חומרי דיאלקטיקה", הציעו מדענים להשתמש בגישות אחרות כדי לזהות את אמיתות הידע שנצבר. אלה הם קריטריונים "חיצוניים" של אמת, הכוללים עקביות ושימושיות עצמית, אך מושגים כאלה מתפרשים באופן דו משמעי. לפיכך, הדעה המקובלת לא יכולה להיחשב נכונה, מכיוון שהיא מתפתחת לעתים קרובות תחת השפעת דעות קדומות, ואינה משקפת במלואה את המציאות האובייקטיבית. ככלל, בהתחלה רק אדם אחד או מעגל אנשים מוגבל הוא הבעלים של האמת, ורק אחר כך הוא הופך לנחלת הרוב.
עקביות עצמית היא גם לא קריטריון מכריע, שכן אם מתווספות תגליות מדעיות אחרות למערכת הידע המקובלת שאינן מתנגשות עם עמדות מקובלות, הדבר אינו מאשר את תקפותן של פסקי דין חדשים. עם זאת, גישה זו מאופיינת גם בגרעין רציונאלי, מכיוון שהעולם נחשב כמכלול יחיד, והידע על תופעה או נושא נפרד צריך להיות תואם את הבסיס המדעי הקיים. לכן, בסופו של דבר, ניתן לגלות את האמת, לחשוף את אופיה המערכתי ולהצביע על עקביות פנימית ביחס לידע המקובל.
דעות של פילוסופים
בקביעת האמת בפסק הדין והערכות האובייקט הניתוח, בתי ספר שונים יישמו את גישותיהם. לפיכך, הקריטריונים של האמת בפילוסופיה הם רב גוונים וסותרים זה את זה. לדוגמה, דקארט ולייבניץ ראו את הידע הראשוני כמובן מאליו וטענו שניתן לדעת אותם בעזרת אינטואיציה אינטלקטואלית. קאנט השתמש רק בקריטריון לוגי פורמלי, לפיו הקוגניציה נדרשת להתיישב עם החוקים האוניברסאליים של התבונה וההיגיון.
