זה מאוד מוזר בעולם המודרני, שבו אפילו התקשורת מצטמצמת לשימוש בקיצורים וראשי תיבות, לשמוע איזה שם רוסי ישן או מילה יפה, אך לא מובנת לחלוטין. אם לילדים של המאה העשרים ואחת המילה "כיתה", המופיעה באינטונציות שונות, יכולה להביע הנאה, חוסר שביעות רצון, אישור ואפילו אהדה, הרי שאצל אנשים שחיו אפילו בתחילת המאה העשרים, הייתה יותר ממילה אחת שתיארה את כל הרגשות הללו בצורה צבעונית מספיק.
מה תענוג?
שירי הקלאסיקות הרוסיות של המאה התשע עשרה מלאים בהשוואות מורכבות שאיתם תיארו המשוררים את המוזיקה שלהם. מילה אחת כזו היא "תענוג". זה הנאה, הנאה.
אנו מוצאים את שורשיה בשפה הרוסית הישנה, אך בתחילה הייתה לה משמעות הפוכה לחלוטין. המשמעות של היום המילה "תענוג" היא משהו שקרוב למושגים "מתוק", "מתיקות", "הנאה" וכו '. בניב הסלאווי פירושו "מלוח, חריף". עם הזמן, לאחר שהועבר לשפות אחרות, הוא קיבל פרשנות קרובה למקור המודרני.
שימוש יומיומי
אם אתה חושב על זה, המילה "תענוג" אינה שם העצם שלעתים קרובות שימש בחיי היומיום אפילו במאה שעברה. במקום זאת, זה היה קשור לביטוי אינטימי יותר של רגשות, גישה ותפיסה אישית של הדובר.
זה יכול להיות פנייה לאדם אהוב ("תענוג עיניי"). כך שיוכלו לדבר על סוג מסוים של פעילות:
ואפילו אתה, הפסוק שלי,
אתה ידידי הרוח, תענוג את ימי
לא תתן את נשמת חלומותיך.
א. מאיקוב
לרוב אמירה זו שימשה את המחזאים. בעבודותיהם, אדוני העט משתמשים בו במובן של מידה קיצונית של הנאה, הנאה. לפעמים אתה יכול לראות בזה התייחסות למישהו או למשהו שמעורר שמחה.
