לפני מאתיים שנה התרחש עלי אדמות אירוע טבעי גרנדיוזי - התפרצות הר הגעש טמברה, שהשפיע על האקלים של כדור הארץ כולו וגבה עשרות אלפי חיי אדם.
מיקומו הגאוגרפי של הר הגעש
הר הגעש טמברה נמצא בחלקו הצפוני של האי האינדונזי סומבאווה, בחצי האי סנגאר. עליכם להבהיר מייד שתמברה אינה הר הגעש הגדול ביותר באזור זה, באינדונזיה ישנם כ -400 הרי געש, והגדול שבהם, קרינצ’י, עולה בסומטרה.
חצי האי סנגר עצמו רוחב 36 ק"מ ואורכו 86 ק"מ. גובהו של הר הגעש טמבורה עד אפריל 1815 הגיע ל 4300 מטר, התפרצות הר הגעש טמברה בשנת 1815 הובילה להפחתה בגובהו ל 2700 מטר הנוכחי.
התחלת התפרצות
לאחר שלוש שנים של פעילות גוברת, הר הגעש טמבורה ב- 5 באפריל 1815 התעורר לבסוף עם התרחשות ההתפרצות הראשונה שנמשכה 33 שעות. הפיצוץ של הר הגעש טמברה יצר עמוד עשן ואפר, שהתנשא לגובה של כ- 33 ק"מ. עם זאת, האוכלוסייה הסמוכה לא עזבה את בתיהם, למרות הר הגעש, באינדונזיה, כאמור, הפעילות הוולקנית לא הייתה חריגה.
ראוי לציין כי בהתחלה האנשים ההם שהיו מפוחדים פחדו יותר. רעם פיצוץ הר הגעש נשמע באי ג'אווה בעיר יוגיאקרטה המאוכלסת בצפיפות. תושבים החליטו ששמעו את רעם האקדחים. בעניין זה הכוחות הועלו בכוננות, ואוניות החלו להתנדנד לאורך החוף בחיפוש אחר ספינה במצוקה. עם זאת, האפר שהופיע למחרת הציע את הסיבה האמיתית לקולות הפיצוצים.
הר הגעש טמבורה שמר על מצב רגוע מסוים במשך מספר ימים, עד 10 באפריל. העובדה היא שההתפרצות הזו לא הובילה ליציאה של לבה, היא קפאה במערה, תרמה להצטברות הלחץ ועוררה התפרצות חדשה, איומה עוד יותר, שהתרחשה.
ב- 10 באפריל, בסביבות השעה 10:00 לפנות בוקר, התרחשה התפרצות חדשה, הפעם עמוד אפר ועשן עלה לגובה של כ- 44 ק"מ. רעשת הרעמים מהפיצוץ כבר נשמעה באי סומטרה. במקביל, מקום ההתפרצות (הר הגעש טמברה) על המפה יחסית לסומטרה הוא רחוק מאוד, במרחק של 2, 500 ק"מ.
על פי עדי ראייה, בשבע בערב באותו היום, עוצמת ההתפרצות גברה, ובשמונה בערב נפלה האי על ברד של אבנים, שקוטרו הגיע ל 20 ס"מ ואז האפר נפל שוב. בעשר בערב, שלושה עמודי אש העולים לשמיים מעל הר הגעש התמזגו לאחד, והר הגעש טמברה הפך למסה של "אש נוזלית". כשבעה נהרות של לבה אדומה-החמה החלו להתפשט לכל עבר סביב הר הגעש, והרס את כל אוכלוסיית חצי האי סנגאר. אפילו בים, לבה התפשטה 40 ק"מ מהאי, ואת הריח האופייני אפשר היה לחוש אפילו בבתאוויה (שמה הישן של בירת ג'קרטה), שנמצא במרחק של 1300 ק"מ.
סוף ההתפרצות
יומיים לאחר מכן, ב- 12 באפריל, הר הגעש טמברה עדיין היה פעיל. ענני אפר כבר התפשטו לחופיה המערביים של ג'אווה ולדרום האי סולאווסי, שנמצא 900 ק"מ מהר הגעש. לטענת התושבים, אי אפשר היה לראות את השחר עד 10:00, אפילו הציפורים לא החלו לשיר עד כמעט בצהריים. ההתפרצות הסתיימה רק ב -15 באפריל, והאפר לא התיישב עד 17 באפריל. האוורור הוולקני שנוצר לאחר ההתפרצות הגיע לקוטר של 6 ק"מ ולעומק 600 מטר.
קורבנות הר הגעש טמברה
ההערכה היא שכ -11 אלף איש מתו באי במהלך ההתפרצות, אך מספר הקורבנות לא היה מוגבל לכך. בהמשך, כתוצאה מרעב ומגיפות באי סומבאווה ובאי לומבוק השכן, מתו כ -50 אלף איש, וסיבת המוות הייתה הצונאמי שהתרומם לאחר ההתפרצות, שהשפעתו התפשטה מאות קילומטרים מסביב.
פיזיקת אסון
עם התפרצות הר הגעש טמבורה בשנת 1815, שוחררה כמות אנרגיה של 800 מגה-טון, אותה ניתן להשוות לפיצוץ של 50 אלף פצצות אטום, כמו שנפלו על הירושימה. התפרצות זו הייתה חזקה פי שמונה מההתפרצות הידועה של וסוביוס וחזקה פי ארבעה מהתפרצות הר הגעש קראקטאו שאירעה אחר כך.
התפרצות הר הגעש טמברה העלתה לאוויר 160 ק"מ מעוקב של חומר מוצק. עובי האפר באי הגיע ל -3 מטרים. מלחים שהפליגו באותה תקופה, במשך כמה שנים נוספות, נפגשו בדרכם איים מהמפול, והגיעו לגודל של חמישה קילומטרים.
נפחים מדהימים של אפר וגזים המכילים גופרית הגיעו לסטרטוספרה, והגיעו לגובה של יותר מ- 40 ק"מ. אפר כיסה את השמש מכל היצורים החיים, שנמצא במרחק של 600 ק"מ סביב הר הגעש. וברחבי העולם היה אובך של גוון כתום ושקיעות אדומות דם.
"שנה בלי קיץ"
מיליוני טונות דו תחמוצת הגופרית ששוחררו במהלך ההתפרצות הגיעו לאקוודור באותה השנה 1815, והשנה שלאחר מכן גרמה לשינויי אקלים באירופה, שכונתה אז "השנה ללא קיץ".
במדינות רבות באירופה ירד אז שלג חום ואפילו אדמדם, בקיץ באלפים השוויצרים היה שלג כמעט בכל שבוע, והטמפרטורה הממוצעת באירופה הייתה נמוכה 2-4 מעלות. באותה ירידה נצפתה באמריקה.
מסביב לעולם, יבול לקוי הביא למחירי מזון ורעב גבוהים יותר, אשר יחד עם מגפות גבו 200, 000 חיים.
מאפיינים השוואתיים של ההתפרצות
ההתפרצות שפקדה את הר הגעש טמבורה (1815) הפכה למיוחדת בתולדות האנושות, והיא הוקצתה בקטגוריה השביעית (מתוך שמונה אפשריות) בסולם הסיכון הוולקני. מדענים הצליחו לקבוע כי בעשרת אלפים השנים האחרונות חלו ארבע התפרצויות כאלה. לפני הר הגעש טאמבורה אירעה קטסטרופה דומה בשנת 1257 באי השכן לומבוק, באתר המתחם של הר הגעש יש כיום אגם סגארה אנאק בשטח של 11 מ"ר (בתמונה).
הביקור הראשון בהר הגעש לאחר ההתפרצות
המטייל הראשון לאי שביקר בהר הגעש הקפוא של טמברה היה הבוטנאי השוויצרי היינריך זולינגר, שהוביל צוות חוקרים לחקור את המערכת האקולוגית שנוצרה כתוצאה מהקטול הטבעי. זה קרה בשנת 1847, 32 שנה אחרי ההתפרצות. אף על פי כן, עשן המשיך לעלות מהמכתש, וחוקרים שנעו לאורך הקרום הקפוא נפלו לאפר הוולקני החם עדיין כשפרץ.
אך מדענים כבר ציינו את הולדתם של חיים חדשים על פני האדמה המשרפת, כאשר במקומות מסוימים העלווה של הצמחים כבר החלה להפוך לירוקה. ואפילו בגובה של יותר מאלפיים מטר נמצאו קזוארינות (צמחים מחטניים הדומים לקיסוס).
כפי שהוכח עוד, עד 1896 חיו 56 מינים של ציפורים במורדות הר הגעש, ואילו אחד מהם (Lophozosterops dohertyi) התגלה שם לראשונה.
