סיכון סביבתי הוא מאפיין הסתברותי של איום שמתעורר הן עבור הסביבה והן עבור האדם עצמו, במקרה של השפעות אנתרופוגניות שונות או אירועים ותופעות אחרות. כל גורם אקוטוקסיקני הוא גורם לחץ ללא ספק. הערכת הסיכון הסביבתי קובעת כי גורם לחץ הוא כל השפעה: כימית, מכנית או שדה, הגורמת לכל שינוי במערכות אקולוגיות וביולוגיות, שליליות וחיוביות כאחד.
הרעיון של הערכת סיכונים סביבתיים כולל שני מרכיבים: הערכת סיכונים, או הערכת סיכונים, וניהול סיכונים, או ניהול סיכונים. הערכת סיכונים היא ניתוח מדעי של המקור, זיהוי וקביעת רמת הסיכון בסיכון במצב מסוים. המושג "סיכון סביבתי" מתייחס למקורות סכנה המאיימים על מערכת או תהליך סביבתי מסוים המתרחש בה. מדדים סביבתיים לפגיעה כוללים הרס ביוט, השפעה מזיקה, אולי אפילו בלתי הפיכה על מערכות אקולוגיות, השפלה סביבתית, הקשורה לעלייה בזיהום שלה, עלייה בהתרחשותן של מחלות ספציפיות שונות, מותם של חפצים טבעיים גדולים, כמו אגמים, ים, נהרות, יערות וכן הלאה.
ניתן לנהל את הסיכון הסביבתי. לשם כך, יש צורך בהתחלה לנתח את מצב הסיכון עצמו, לפתח ולהצדיק החלטת ניהול בצורה של חוק או מעשה נורמטיבי, אשר יכוון לצמצום הסיכון או למצוא דרכים לצמצמו.
תיאוריית הסיכון הסביבתי מהווה את העקרונות המאפיינים את יחסה של הקהילה האנושית לצורך להבטיח הפעלה ללא בעיות של מתקנים טכניים כמקורות לסיכון מוגבר לסביבה:
1) אפס סיכון סביבתי: עיקרון זה משקף את אמון האנשים בחוסר האפשרות לגרום נזק למתקן זה.
2) גישה עקבית לבטיחות מלאה ומוחלטת או סיכון אפס: כוללת מחקר בכיוון זה על שימוש בטכנולוגיות המפחיתות סיכון זה.
3) סיכון סביבתי מינימלי: רמת הסכנה שאפשר להגיע אליה ככל האפשר, על סמך עיקרון ההצדקה לכל עלויות להגנה על ביטחון האדם.
4) סיכון מאוזן. על פי עיקרון זה נלקחים בחשבון כל סכנות טבעיות והשפעות אנתרופוגניות, ונלמדת מידת הסיכון של כל אחד מהאירועים והתנאים בהם אדם יכול להיחשף לסכנה.
5) סיכון מקובל. עיקרון זה מבוסס על ניתוח היחס בין העלויות והסיכונים, או היתרונות והסיכונים, או העלויות והיתרונות. תפיסה זו מבוססת על ההנחה כי ביטול הסיכון הוא לחלוטין בלתי רווחי כלכלי או בלתי מעשי מבחינה כלכלית, מה שאומר שכדאי לקבוע רמת אבטחה רציונלית בה עלויות מותאמות להפחתת הסבירות לסיכון וכמות הנזק האפשרית במקרה חירום.
השלב הראשון בהערכת הסיכון הסביר הוא זיהוי הסכנה האמיתית לבני האדם וגם לסביבה. בשלב זה יש למחקר תפקיד חשוב. משמעות זיהוי מפגע פירושה חיפוש אחר האות והבידוד שלו מהרקע הכללי.
בשלב השני מעריכים את החשיפה, כלומר את זיהוי איזו דרך, באמצעות איזו אמצעי, באיזו כמות, מתי בדיוק ובאיזו משך ההשפעה תהיה.
השלישית היא הערכת התלות של ההשפעה על המינון - קביעת הסדירות הכמותית המתייחסת למינון שהתקבל של חומר מזיק לסבירות להשפעות שליליות על הבריאות.
והרביעית היא תוצאה של כל הקודמות, מאפיין סיכון. זה כולל הערכה של כל ההשפעות השליליות שזוהו ואפשריות על בריאות האדם.
