ולנטינה מרקובה היא שחקנית תיאטרון וקולנוע סובייטית. ידועה בעיקר לצופה בזכות תפקידיה הקטנים בסרטים בלדה של חייל וראשו על כתפיו. מתוך מאמר זה תוכלו לגלות את הביוגרפיה של השחקנית, כמו גם רשימת תפקידים ועובדות מחייה האישיים.
שנים מוקדמות
ולנטינה יבגנייבנה מרקובה נולדה ב- 5 במאי 1942 במשפחה של עובדים רגילים שהתגוררו במוסקבה. אביה נפטר בחזית, ולכן נותר לבדו עם אמה ולנטינה נאלצה להתחיל לעבוד מוקדם. היא חלמה על קריירה כאמנית, ולכן מגיל 16 למדה במחלקת הערב בבית הספר-סטודיו של תיאטרון הדרמה סטניסלבסקי, תוך שילוב לימודים עם יום עבודה במפעל עם אמה.
משחק קריירה
הופעת הבכורה של השחקנית ולנטינה מרקובה התקיימה בשנת הלימודים הראשונה בבימת תיאטרון סטניסלבסקי. היא שיחקה את התפקיד של אללה בהפקת "חלון פתוח" המבוסס על מחזהו של אמיל ברגינסקי. בשנה שלאחר מכן התקיים הופעת בכורה על המסך - בסרט "בלדה של חייל" ולנטינה אבגנייבנה גילמה את תפקידה של זואי. למרות יצירות אחרות, בעתיד השחקנית זכתה להכרה בתפקיד המאוד הראשון הזה בסרט.
בשנים 1960 ו -1961 כיכבה מרקובה בשני סרטים נוספים, שבצעו שוב תפקידים אפיזודיים, אך בלתי נשכחים בסרטים "ראשה על כתפיה" ו"קריירה של דימה גורין ". בשנת 1961 היא גם נכנסה שוב לזירה, כששיחקה את תפקידה של טניה מורוזובה במחזה "רובה מס '492116" ומרינה זוטובה בסרט "חייו ופשעו של אנטון שלסטוב." השנה הסתיימו לימודיה בסטודיו לתיאטרון סטניסלבסקי, והבנו שעדיין חסרה שליטה, ולנטינה מרקובה נכנסה לפקולטה למשחק ב- GITIS.
אך הן במהלך לימודיה והן לאחר סיום הלימודים, היא נותרה שחקנית של תיאטרון קונסטנטין סטניסלבסקי. על הבמה שלו היא שיחקה יותר מעשרים תפקידים שונים, אך כמעט כולם היו משניים או אפיזודיים. מבין התפקידים הבלתי נשכחים ניתן לציין את מולי באופרה שלוש הפני, העלמה ג'ויס באלברט איינשטיין, תמרה במונולוג הנישואים, ונטשה בסרט "לא הייתי … לא הייתי … לא השתתפתי …".
בשנת 1989 עזבה ולנטינה מרקובה את התיאטרון, ובמקביל השלימה את קריירת המשחק שלה. הבכורה האחרונה בהשתתפותה הייתה ההופעה משנת 1984 "נסיכת הצפרדע", בה שיחקה השחקנית את תפקידה של מריה.
בסרט, ולנטינה יבגניבנה גם לא הצליחה. בשנת 1962 שיחקה קמיע בסרט "המחצית השלישית", שלאחריו היא לא הופיעה על המסכים במשך תשע שנים. בשנים 1971 עד 1977 היא הופיעה במספר פרקים של סרט הטלוויזיה "החוקרים מכירים אותך", כשהיא משחקת את תפקיד קצין התפקיד בכלא. אז היו שלושה תפקידים זעירים מאוד במחזה הטלוויזיה "ציפיות מוארות" (1975), ובסרטים "מקרה בכיכר 36-80" (1982) ו"ג'מייקה "(1987), שלאחריה הושלמה הקריירה הקולנועית של השחקנית.
