בועה פיננסית: תיאור, תכונות, עובדות מעניינות

תופעת הבועה הפיננסית מעניינת מאוד כלכלנים ואנשים רגילים כאחד. מה מכוסה על ידי מונח זה? מהן הסיבות והתוצאות של תופעה זו? אילו דוגמאות לכלכלה מודרנית ממחישות בצורה חיה ביותר את המושג הזה?

הגדרת מושג

הבועה הפיננסית נקראת גם שוק, מחיר, פיננסי או ספקולטיבי. תופעה זו כוללת סחר בכמויות גדולות של סחורות או ניירות ערך במחיר השונה מהשוק ההוגן. ככלל, מצב זה מתרחש כשיש עומק של ביקוש למוצר המלווה בעליית שווי שוק, או בגלל סטטיסטיקות לא מדויקות.

עם הזמן, המחיר מותאם לרמה הוגנת, המלווה בפאניקה של משקיעים. המכירות מופעלות, שבגללן המחיר מוזל עוד יותר. כך, הבועה הפיננסית "קורסת". זה גורם להפסדים חמורים הן לבעלי הסחורה והן לאנשים קשורים. בחלק מהמקרים הבעיה נמשכת לתעשייה או מערכת פיננסית שלמה.

הבועה הפיננסית היא תופעה מזיקה ביותר למשק. קריסת המחירים מביאה לחלוקת משאבים לא הגיונית, להרס כמות משמעותית של הון ומיתון כלכלי.

המחקר בנושא

למרות העובדה שהבועה הפיננסית אינה תופעה מבודדת במשק, לא התפתחה כרגע שום תיאוריה אחידה בנושא זה. יש רק מספר השערות. אבל אפילו הם מופרכים על ידי דוגמאות אמיתיות מסוימות ל"בועות ".

הסיבה לחוסר הידיעה בנושא היא שהתופעה כמעט ולא ניתן לחזות אותה. זה מתגלה רק בשלב קריסת הבועה (כלומר ירידת מחיר חדה ומשמעותית). שינוי המחיר הוא בדרך כלל כאוטי, ולכן לא ניתן לקשור אותו באופן חד משמעי עם שינוי בביקוש או בהיצע.

קשה מאוד (כמעט בלתי אפשרי) לחזות את קריסת הבועה בשוק הפיננסי. תהליך זה מלווה בקטסטרופה של המודל הכלכלי הישן. מדענים יכולים אפילו לחזות מה יהיה בעתיד. אולם דווקא לא ניתן לחזות את מסגרת הזמן לקיומה של הבועה.

סוגי תופעות

מדענים-כלכלנים מחלקים בועות פיננסיות מודרניות למספר סוגים. כלומר:

ספקולטיבי (מסורתי). משקיע קונה סחורה מכיוון שהוא מצפה עליית מחירים למכירה חוזרת רווחית יותר. יתר על כן, תחזיותיו אינן מבוססות על אינדיקטורים אנליטיים אובייקטיביים, אלא על זינוק ראשוני חד פעמי בערך.
הגיוני. אלה בועות שניתן למדוד במונחי ערך ספציפי. כלומר, אנו מדברים על ההבדל בין שווי השוק בפועל של הנכס למחיר ההוגן, המבוסס על אינדיקטורים מהותיים אובייקטיביים.
נציבות. הבועות הכספיות, הפירמידות והמשברים הללו נגרמים על ידי אי התאמה במידע שיש ברשות הלקוחות ומנהלי התיקים. לפיכך, לאחרונים יש אפשרות לבצע מספר רב של עסקאות להגדלת העמלה שלהם.

הגורמים לתופעה

בתי ספר כלכליים רבים ומדענים בודדים בוחנים את האנטומיה של הבועה הפיננסית, אך עדיין אין הסכמה לגבי טיבה של תופעה זו.

יש את מה שמכונה "תיאוריה של השוטה הגדול יותר", שלפיה אתה יכול לקנות כל דבר (כלומר סחורה או מכשירים פיננסיים), ללא קשר ל"איכות "הרכישה הזו. אחרי הכל, תמיד יהיה מישהו הרואה מוצר זה בעל ערך, וניתן למכור אותו מחדש. כך, קיימת התנהגות לא הגיונית של משתתפי השוק. אם כי נוצרות בועות במקרים בהם משתתפי השוק מעריכים את המצב באופן אובייקטיבי לחלוטין.

נציגי בית הספר לכלכלה האוסטרי סבורים כי הבועות מתנפחות בשיעור אינפלציה גבוה, הנחשב לריבית נמוכה. מצב זה גורם למשקיעים להסתמך על רווח רחוק יותר (בזמן). לפיכך, הפער בין השקעה להכנסה הולך וגדל, והערכת שווי נכסים היא וירטואלית. גם בתקופת האינפלציה קיימים תנאים מוקדמים לעלייה בשכר. זה מוביל לעליה זמנית בצריכה, שעלולה להפוך לתנאי הכרחי ליצירת בועה.

גורם לבועות בשווקים הפיננסיים על ידי שילר

רוברט ג'יימס שילר הוא כלכלן אמריקאי וחתן פרס נובל לשנת 2013. בעבודותיו הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לחקר האנטומיה של הבועה הפיננסית. המדען מציין גורמים כאלה לתופעה בשווקים הפיננסיים:

הצמיחה המהירה של הקפיטליזם והרכוש הפרטי;
תהליכים פוליטיים ותרבותיים התורמים להתפתחות עסקית;
הופעתה של טכנולוגיית מידע מודרנית;
מדיניות מוניטרית חיובית של המדינה;
תנודות דמוגרפיות;
הגברת המודעות הציבורית לנושאים עסקיים;
תחזיות אנליטיות אופטימיות;
צמיחה במספר קרנות ההשקעה;
צמצום האינפלציה וכתוצאה מכך הופעתה של "אשליה כספית";
עלייה בהיקפי המסחר בשוק הפיננסי.

סימני התופעה

כלכלנים בחנו בועות פיננסיות בכלכלה העולמית, זיהו כמה מאפיינים כלליים. כלומר:

עלייה חדה במחירים בפרק זמן קצר. במקביל, הערך הבסיסי של המוצר או הנכס נותר ללא שינוי.
מעורבות המונית של אנשים שאינם אנשי מקצוע בתהליך ההשקעה.
רכישת נכסים פיננסיים בכמויות גדולות לצורך מכירה חוזרת בהקדם האפשרי.
דחיית טכניקות הערכה מסורתיות במהלך תקופת הפריחה.
התעלמות מהחדשות הרעות (ביחס לשוק הפיננסי או סחורות) או מהפרשנות השגויה שלהן כטובה.
הזרמת הכספים מהמגזר האמיתי למכשירים פיננסיים. המשמעות היא שהספקולציות הפכו לרווחיות יותר מייצור מוצר שימושי.
צמיחה במספר חברות השקעות וקרנות.
הרעה באיכות ניירות הערך שהונחו בבורסה.
צרות השוק.
התפשטות ההונאה.

תמונת בועה כלכלית של פייבר

מארק פבר הוא מיליארדר, פיננסי, אנליסט ופובליציסט שוויצרי מפורסם. כמשקיע מוביל עולמי, הוא מתעניין עמוק בנושא הפירמידות, המשברים והבועות הפיננסיות. בהתאם לממצאיו, ניתן לתאר את תמונת הבועה הכלכלית כך:

מאניה ההשקעה מתחילה, שמלווה בספקולציות לא מבוקרות. בדרך כלל זה קורה פעם בדור.
עד שהבועה תקרוס, מצב זה יכול להביא יתרונות אדירים לשחקני השוק.
מחירי המניות והמטבעות יורדים בחדות.
היקף ההלוואות שהונפקו עולה באופן חד.
יש עלייה בהיקפי הבנייה. נבנים בנייני מגורים, בתי מלון, משרדים ומרכזי קניות וכן רכזות תחבורה (בדרך כלל שדות תעופה).
מתוכנן לבנות ערים חדשות ו (או) אזורי תעשייה.
גיבורים לאומיים הם אנשי עסקים ומשתתפים מצליחים בשוק המניות. התמונות שלהם מודפסות במגזינים, בשלטי חוצות, הם מקבלים פרסי מדינה ותארים (למשל, בן השנה).
ישנה אמונה נחרצת שמצב השוק לא יכול להחמיר.
לא רק משקיעים מקצועיים, אלא גם נציגים של מקצועות אחרים ואפילו עקרות בית מתחילים להיות פעילים בבורסה.
קיים מימון פעיל של עסקאות עקב חובות.
זרם משמעותי של השקעות זרות.

בועה פיננסית ביפן

כדי להבין את מהות התופעה הנבחנת, כדאי לקחת אותה בדוגמאות אמיתיות. אז, הקלאסית ואחת הדוגמאות הממחישות ביותר היא הבועה הפיננסית היפנית, שתוארכה לתחילת שנות התשעים.

במחצית השנייה של שנות השמונים חלה גידול מהיר בספקולציות בשוק המניות בנדל"ן, כתוצאה מגורמים כאלה:

באותה תקופה הקפיצה המשפחה היפנית הממוצעת כ -30% מההכנסה החודשית, מה שהביא לעודף הון ולביקוש מוגבל.
המדינה הצליחה בפעולות כלכליות זרות. תזרים הון גרם לנזילות יתר. בשילוב עם הגורם הקודם, הדבר גרם לגידול מוגזם של פיקדונות.
הבנקים השקיעו את הנזילות שלהם לא בהלוואות לייצור, אלא בעסקאות חליפין הקשורות בנדל"ן.
בשוק יש ריביות נמוכות, מה שהביא לציפיות לא מוצדקות לגבי צמיחה כלכלית נוספת.

בחמש השנים האחרונות מדד המניות של נייקי פי ארבעה, שהכפיל את עלות הקרקע. כך, יפנים רבים הפכו למיליונרים, אם לשפוט לפי שווי הנכסים שבבעלותם, אזרחים החלו להרגיש מוצלחים ועשירים. מוקדם יותר, אנשים חסכוניים ונטולי יומרות החלו להוציא הרבה כסף על תדמית ונסיעות. היפנים חשבו שמדינות קפיטליסטיות אחרות פגמו בהשוואה למדינתן המתפתחת באופן דינמי.

אבל עד 1990 הבועה קרסה. התנופה העיקרית לכך הייתה החלטתו של בנק יפן להעלות את הריבית. בשנתיים, מדד ה- Nikkei יותר מכפיל את עצמו, ושווי השוק של הנכסים הפיננסיים ירד משמעותית. מרגע זה החלה תקופה של קיפאון כלכלי שתוצאותיו מורגשות כיום.

ראשית, חברות ספקולטיביות פיננסיות ומתווכים גדולים פשטו את הרגל. ירידה משמעותית במחירי הקרקע וניירות הערך הביאה לעלייה בהלוואות רעות בבנקים היפנים. זה הביא לצמצום ההשקעה והיחלשות נוספת של הבנקים. באמצע שנות התשעים הגישו מספר מוסדות פיננסיים גדולים פשיטת רגל.

תוצאה נוספת של קריסת הבועה הייתה דפלציה. המדינה החלה לייצא יותר מיבוא, מה שהביא להערכה משמעותית של המטבע הלאומי. אנשים החלו לקנות פחות מתוך ציפייה שהמחירים יירדו עוד יותר נמוכים. כל זה הוביל לירידה ענקית בייצור.

הבועה הכלכלית של אמריקה

בשנת 2008 התרחש אחד הנפוצים במשבר הכלכלה המודרנית, המכונה גם הבועה הפיננסית של ארה"ב. נקודת המוצא היא 15 בספטמבר 2008, אז הגישו להמן ברדרס, בנק השקעות מוביל, פשיטת רגל. באותה עת חובות הארגון הסתכמו ב -613 מיליארד דולר. אחריה הגיעה תגובת שרשרת, כתוצאה ממנה נקלעו גם בנקים רב-לאומיים וחברות משכנתא רבות למשבר.

קדמה למצב זה משבר משכנתא. הממשלה שמה לעצמה את המטרה להפוך את רכישות הדיור בר השגה על ידי הגבלת עליית שיעורי המשכנתא והורדת הדרישות למצבם הכלכלי של הלווים. במקביל, הונפקו ניירות ערך רבים המגובים במשכנתא שלא מובטחים. כל זה הוביל לכך שעד שנת 2007 אפילו אמריקאים עניים יכלו להרשות לעצמם דיור יוקרה בפרברים וכמה מכוניות. אולם בשנת 2007 חלה עלייה קריטית בחלקם של ההלוואות הרעות - 12%, והחובות של משק הבית עלו משמעותית מההכנסות שלהם. לפיכך, אמריקאים עניים לא יכלו לפרוע את חובותיהם, ובנקים סירבו לממן אותם מחדש.

כבר בשנת 2008, המשבר התפשט הרבה מעבר לארצות הברית. ראשית, מערכת הבנקאות והכלכלה הריאלית של אירופה סבלו, ובהמשך מדינות אסיה-פסיפיק. עד שנת 2009 כמעט בכל העולם חלה עלייה מהירה במספר ההלוואות הרעות ועלייה באבטלה. הממשלות נאלצו להוריד את שיעורי הריבית, להלאים את הכלכלה חלקית ולספק סיוע כספי לבנקים. המדינה היחידה שכמעט ולא הושפעה מהמשבר היא סין.

למרות כל המאמצים, לא ניתן היה לרסן את משבר 2008. בשנת 2010 התרחשה קריסה אדירה של הכלכלה. יוון סבלה יותר ממדינות אחרות. אנשים בכל רחבי העולם התמודדו עם אי-אפשרות להחזיר הלוואות, יותר מ -200 מיליון עובדים עמדו בפני אבטלה.

על פי מומחים, ממשלת ארה"ב לא למדה לקח מהטרגדיה הכלכלית של 2008. מומחים מאמינים כי כרגע נעשות אותן טעויות בוויסות המגזר הבנקאי, ולכן המשבר עשוי לחזור.

בועה בשם "שיפוץ"

אפילו הדיוט פשוט שרחוק מהמושג פירמידות פיננסיות, כרטיסים, משברים ובועות, הבעיות הללו קשורות ישירות. לדוגמה, שיפוץ.

בשנת 2012 נחקק חוק בפדרציה הרוסית לפיו תושבים בבניינים רבי קומות נדרשים לשלם באופן עצמאי עבור תיקונים גדולים בעתיד. המעשה המשפטי הנורמטיבי נכנס לתוקף בשנת 2014. מרגע זה התושבים משלמים מדי חודש מ- 6.16 רובל. למ"ר מ ', תלוי באזור. העברות נעשות לקרן השיפוץ האזורית או לחשבון הפרט של הבית.

הרוסים היו סקפטיים ביחס ליוזמה זו, מכיוון שהם בטוחים כי שיפוץ הוא חובתה של המדינה. בנוסף, מדובר בפגיעה בתקציב המשפחה. אבל כלכלנים רואים ביוזמה זו סימנים לפירמידה או בועה פיננסית. ראשית, האזרחים נדרשים להמשיך ולשלם דמי חבר גם לאחר השלמת השיפוץ. שנית, הם אינם יכולים להשפיע על העיתוי והיקף התיקונים שנקבעו מראש על ידי גורמים רשמיים. שלישית, במקרה של היעדר כספים, התושבים ייאלצו לתרום תרומות נוספות. ובהתחשב בעובדה שרבים מסרבים גם לתשלומים עצמם וגם לאינדקס שלהם, תוכנית זו תועיל רק למי שבתיהם מתוכננים לתיקון בזמן הקרוב. מתי הבועה הפיננסית של השיפוץ תתפרץ? כשמשלמים לא ישארו כלום.

לתלונה של קבוצת הצירים היוזמת לפרקליטות ולבית המשפט החוקתי התקבלה תשובה על אי חוקיות גביית התשלומים בגין שיפוץ. מכיוון שמשלמים אינם יכולים לנהל את המשאבים הכספיים בעצמם, יוזמה זו אינה חוקתית.

הבועה דאו ג'ונס

אנליסטים פיננסיים רבים טוענים כי השווקים הפיננסיים לטווח הארוך צומחים ללא הרף, ואינם נותנים תשומת לב מספקת לגורם האינפלציה. חקר המדדים של מדד דאו ג'ונס מוביל למסקנות מעניינות למדי. אז, בין השנים 1900 עד 1982, זה שווה לאפס. כלומר, כמעט מאה שנה, שוק המניות האמריקני לא זז. במהלך ההיסטוריה של 130 שנה לקיומו, המדד עבר שוב ושוב רקומבינציות וסיבובים, אך במהלך הניתוח בטווח הארוך הוא נותר ללא שינוי.

במאה שעברה נצפו שתי בועות פיננסיות של דאו ג'ונס בשוק המניות בארה"ב. הראשון נפח בשנים 1924-1929. במהלך תקופה זו, המדד זינק פי 4 ואחריו החלה ירידה חדה בשוק, שהפסיקה רק עד שנת 1932, שלוותה בירידה של 85% במדד. תקופת ההתאוששות נמשכה עד 1937, אז עלה המדד שוב ארבע פעמים (אך לא הגיע למקסימום הקודם). במשך 16 השנים הבאות היה השוק במצב של קיפאון, ממנו החל לצאת רק בשנת 1953.

הבועה השנייה מתוארכת ב -1994. עד שנת 2000 השוק כמעט שולש, ואחריו הוא התמוטט ב -40%. משנת 2003 ועד 2007 הייתה התאוששות, אשר עם זאת, לא ניתן היה לתקן בגלל הופעת המשבר החדש של 2008.